<h1>ספר הישר לר"ת — חידושים סימן ר"ז</h1>
<h2>דף טז:</h2>
כל המטלטלין מביאין את הטומאה על אדם ועל כלים הנאהלין תחתיהן עם המת בעובי המרדע ואע"פ שאין בו בפותח טפח טמא טומאה שבעה. וכדאמרינן לקמן מרדע שאין בעוביו טפח ויש בהקיפו טפח וגזרו על הקיפו משום עוביו. אמר ר' טרפון וכו'. ור' טרפון לית ליה האי גזירה כלל. ששמע השומע הלכה זו האיכר (עובד') [עובר] ומרדע על כתיפו האהיל צידו אחד על הקבר טימאוהו לאיכר טומאת ז' משום כלים המאהילין על המת לפי שנוגע במרדע בשעה שהוא מאהיל על המת וחכמים גזרו טומאת שבעה בחיבורין במגע כאלו הוא עצמו נוגע במת כדאמרי' בע"ז [ל"ז ע"ב] ודאיקרב במיתה מסאב וקרו ליה יוסף שריא. לפיכך האיכר טמא טומאת שבעה על ידי נגיעת מרדע ואפי' אין במרדע עובי אלא כחוט הסרבל הוא [טמא] טומאת שבעה על ידי טומאה בחיבורין. והשומע טעה והיה סבור שאינו טמא אלא מטעם האהל ואפי' לא היה נוגע בו כגון שהיתה טליתו מפסקת בין מרדע לבשרו ולפיכך סבור שדווקא הזכירו מרדע שיש בהקיפו טפח. אמ' ר' עקיבא אני אתקין שיהו דברי חכמי' קיימין. כלומ' אני אכריע שיהו כל המטלטלין מביאין טומא' בעובי מרדע בזמן שיש טלית על כתיפו מפסקת בין המרדע לבשרו של אדם הנושאן ועל שאר אדם וכלים לא יביאו. זו הכרעה דהכא גזרינן והכא לא גזרינן. והיינו טעמא שיהו מביאין טומאה על אדם הנושאן בעובי מרדע ואינו נוגע בהן בשעה שהן מאהילין על המת ויהא טמא טומאת שבעה כי מן הדין אין [לו] אלא טומאת ערב שהרי הטלית טמאה ז' משום טומאת חיבורין והאדם הנוגע בה טמא טומאת ערב. וגזרו על האדם נמי טומאת ז' דגזרו על הקיפו משום עוביו. שאלו לא ניטמא אלא טומאת ערב הרואה שאנו מטמאין אותו סבור שאינו טמא טומאת (ערב) [ז'] אלא טומאת (ז') [ערב] מטעם אהל ומרדע וסבור שהיה במרדע זו כפותח טפח ואתי למימר כלי אינה משמע אלא טומאת ערב. ולכך טימאנוהו לנושא (זו) [זה] טומאת [ז']. אבל שאר אדם וכלים (המאהילים) [הנאהלין] תחת המרדע טהורין לגמרי לפיכך אין לגזור עליהם כלל שכשרואין שאנו מטהרין אותו אומר ש"מ בדקו ביה רבנן וראו שאין בו פותח טפח. ואי קשיא והלא מרדע פשוטי כלי עץ הוא. וי"ל כי רגילין היו להוציא הברזל מן המרדע ולהשתמש בו לדברים אחרים וכשצריכין מכניסין אותו בקתו והוה ליה העץ מקבל (כלי עץ) [שבכלי עץ] כדאמרי' בסוכה סיככה בחיצין נקבות פסולה זכרים כשרים. קשיא לי מה בין מרדע לספינה שאינה קשורה לקפוץ ולדלוג ולטלית המנפנפת וכיוצא בהן שאין מביאין טומאה. תריץ כיון שהזכירו קופץ ודולג שאינן אהל הא עובר הוי אהל לפי שביד אדם לעכב את עצמו לעמוד ולפוש.
